מחשבות על מיתוס

אני מניח שרציתי שנהיה חברים אבל זה לא מאוד מתקבל על הדעת- כמעט לא סביר, בימינו, בגילנו, שני רווקים, מתראים על טהרת החברות, כך שהסקס היה בלתי נמנע- אבל הפריע. אולי רציתי סקס או אולי את רצית. עדיין הסקס הפריע. מכל מקום התגעגעתי אליך מאז, לא אליך ממש, הבן אדם, שהרי גם כשהייתי עם אחרות חסר היה לי התוכן שלך, חסרה לי הנוכחות שלך בהן, לא שיש אחרת כמוך, אבל הפריע לי שאין בהן את זה שיש בך, לא החומר אלא התחושה והרגש. הכוח והרגישות, חוסר הזמן והפְּנִיוּת המלאה, הקשיחות החיצונית והרוך הפנימי, העצמאות המוחלטת עם הרצון בתלות טובה וכל זה באריזה בלתי מתפשרת ומהממת, לא מחלקת טיפים ורמזים, מוקפת חומות, יושבת במרתף סגור בשער נעול ומבוצר.
אז אולי זו לא את פֵּר סֵה – אולי זו רק דמות של את או רעיון– אבל זה נראה לי מדי מדויק, גם הזיכרון וגם התיאור.